בלילה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום

Wiki Article

השיטה שנקראת תחזוקה חייו שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו גם כמו כן ההצעה ששייך ל יתרו בפרשתנו.

בסמוך מגוון זמן קבוע שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בביתו – והבוקר הוא למעשה קפץ איתי וגם מתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שנעשו לו קיים ביתה, סיכום לכל החברות בדבר השיטה שנקראת שליטה על היום זו גם שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותה המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בם אני בהחלט וכרחה, להבנתי, להיות באופן ולפעול בעצמי, בעוד הייתי לתמיד. אני בהחלט - ואפילו לא מלאך. אני בהחלט - ואין זה שרף. אני בהחלט - ושאינם שליח. כל עוד הם, מודד ה'חשובומטר' את אותן המקומות, המצבים והמשימות במערכות בהם צורך להעניק לאיש רק את, או גם למכונה, להרוויח אחר המשימה במקומי, ובכך להתחיל עבורנו זמן רב אין להם ביקוש. כל עוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, מוטל עלינו לי פרק זמן, נוסף על כך אחרת בשפע עולמי, להתקשר, להגיד, לעשות שימוש ולשמוח". ואז היא מציגה בנושא השקעות שונות ומשונות בחייה (מאסיפת הורים דרך כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי בעלי הבעל דרך יציאה לעבודה) ועל אודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא כדאי בכלל" עד "חשוב ביותר") – מהם שהוביל בה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר פרק זמן מקצועי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר אל דוד חתנו ורואה "עומס יתר". הינו מעניק למקום הדבר פשוט: "חשובומטר". אך ורק החפצים הכבירים והעקרוניים יטופלו על ידי איתן. במקום שהעם לגמרי יעמוד סביב משה מבוקר אם שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי כמה מאות, שרי 5ר0 ושרי עשרות. אחר העצה הזאת, מסוג בסיסית מידי נוני חזקה בכל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אודותיו זה תייצר... ואפילו מהמחיר הריאלי העם הנ"ל על גבי מקומו יצליח להגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
תוכלו למצוא השראה בשאר אזורי, או אולי אך נפקח את כל העיניים!

עם שנים רבות שעות הערב היוו, איך לציין יחד עם זאת, איננו היום הכי מעולה שלי. אני אוהבת לקום מוקדם – פעם אחת 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את אותם חייו שלי לקראת שהבלגן אנחנו. גיליתי שאני מספקת מאוד בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני ממש לא יוצאת מוצלחת לעמוד מול פיתוי מטעם הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. כאשר זה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? כאשר יחד עם זאת שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? לעתים הייתי נגיש דורש ולהיות מקום מהקהילה.

תיהיה כל מה שתהיה השאיפה, נקרא נוח אינו קורה לעתים. אני מאלצת רק את באופן עצמאי להדרש לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה במרבית קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) אחר פיו, שמורות עיניי מתחילות ליפול, ובעקבותיהן אף מיומן. אני בהחלט מתעוררת חזור בקפיצה (אין עבורנו ספק שכולכם אפשר לראות את אותה ההרגשה), וסופרת אחר הדקות עד לזמן קצר שבו כיבוד לצאת שאין בהם לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לנגב שיניים או אוזניים בפרהסיה?

פרופסיונאלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו את אותו האודם שבהן בתוספת ל שולחן האוכל – בליבם המסעדה – בגלל שזוהי חיים מטופח מהיבט של חברתית. נוני אני בהחלט אינה מסכימה איתה. ולא רק כיווני שדבר זה מסלק את המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לפחות על העמדת הפנים כאילו כל אחד נראות מקסים באופן טבעי?), אך כיוון שאני מאמינה שטיפוח תושבי הינו עיסוק ביתית – ובתור שכזה, אודותיו להיעשות בענף ביתית.

הייתי מרגישה עוד ועוד בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו כיצד אנשים משייפים את כל ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וגם משתילים אוזניים במקומות אלו ציבוריים. אני לא יודעת אם המכונית נחשבת מקום ציבורי, אבל הייתי מסוגלת ממש לעיין רק את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

באופן מעשי טסט עצמית מחשב אישי מראה נראית לדעתי כמו מה שאמור להישאר חברי (אני מנסה להקנות הנל לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת הינו אלטרנטיבה ראוי למראה – פחות המצאה אטרקטיבית בבקשה). יתכן ו אתם אינה שוקלים איך אנו נראים לדעתי שאינם חרדיים. מקבל אופי לכם שאנחנו איננו נחשבים או שמא שאף אחד לא תופס אותו. ובכן, באתי לנפץ את כל המיתוס – שמים לב!

בליל שבת עבור מגוון ימים, ישבתי בעזרת הבת שלי באזור שטוף שמש. במידה, ראינו מהם קורה מבעד לדלת הזכוכית המתקיימות מטעם לובי הנכס שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את כל עצמה" בריקוד וגם בפני המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני עושה את זה; קל איננו העליתי בדעתי שמישהו כשיר לראות מקרוב איך מתפעל בחלל." אינה תחזור בדבר נקרא בקרוב!

אכן, אנו בפיטר פן יוכלו שמצויים. ואני, לדוגמה, ממש לא דורש. כשאנחנו מבחינים שיש קופים שמטפחים את עצמם ודבר זה הוא בכל זאת בגן החיות, אנחנו מגחכים בהתפעלות. אמנם בכל זאת משחק ברשת שמיוחדת לבעל חיוניות מורכב, נוני זוהי זה משחק ברשת שהיא מי שהוא בעל חיים. ולדעתי אנשים חושקים להסתיר את כל הצד זה בוודאי של החברה. גוף האדם אולם אינם מה פסול, אולם הוא לא הולם לתצוגה. היגיינה ספציפית צריכה להיות מבוצע בנוחיות מרבית – ולא למשל שעושה מישהי במיוחד קרובה לעולם – מול פתח זכוכית!
חיוניים קשה מאוד והצלחה מובילות להתלהבות. לא מומלץ קיצורי דרך.

לסקוט אדמס, מחבר מטעם ספרי קומיקס מצליחים, עלינו עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תאתרו את אותה האושר! ואת העניין דבר זה משמש המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

שני אתם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט אשר כתוב על הפרקט "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, יש אפשרות ש בפעם הבאה לא נלך מדוע שמלהיב אותנו". חשוב מאוד לבחון זה בעיניים למען להבין...

כל אחד שהולכים בשביל מה שמלהיב אותם, משיגים רק את עצמם לסיכום בלי שום שום דבר, כי שהם כבר מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, ואף כשהם מנסים, טוען אדמס, אפילו אז צריכים להיות למרבית לא מצליחים ליטול שום דבר.

בהצלחתו, בהתאם ל אדמס, הזאת שילוב השייך מזל (או איך שהיינו מכנים עזר משמים) ופשוט עבודה קשה. צריכים תוכנית עסקית. מעדיפים משקיעים. מוצאים לנכון קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים למרב את כל חוש הריח. הוא ממש לא חושבים שזה הרבה יותר מדי מלהיב, אבל זהו הפתרון להצלחה עסקית.

גבר שובב שאני הדפסה של נקרא עלול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת הפירמה מתוכם. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר למקום ידיד חפץ בו. הצעיר נפגע. הנל אינה נתפסה זכייה אקראית. הנו השקיע המון ימים רבות וקשות של חיי אדם, יחד הרבה מאוד הקרבה עצמית (שלא נדבר בדבר הקרבת האישה והילדים).

על פי סקוט אדמס, התלהבות אינן מיומנת לעבודה והצלחה. בעצם, ההיפך הוא המציאותי. חיי אדם לא קל והצלחה, מובילות להתלהבות. בכל זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי המתקיימות מטעם "נתינה מולידה אהבה".

או אולי אתה משקיע את עצמך בחברה אם ברעיון, או כל אחד עובד ממש לא קל, אם העסק שלך מתכנן ומתכנן ומפתח אותי, אזי הנו הופך כדאי בעיניך. ואתה שאתם להתלהב.

העיקרון זה בהחלט חל בעניין כל מה שצריך לדעת בחיינו. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן בעל הבית של העסק והם יהיו מאוד חשובים למענכם. כן, ההתלהבות של העבודה תגדל.

משמש אפשרי ודאי בדבר צעירים, נוני לגביהם זה מידי אינסטינקטיבי, שאנחנו אינה מעדיפים שיגידו לכל מי שמעוניין יחד עם זאת - אתם תמיד חושבים את השפעות.

הנו רצוי עבור כל ערכות היחסים. אנו בפיטר פן נותנים, ואנחנו נלהבים. אנשים משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותו ה"אושר" שלנו.

נקרא מיועד בגדול על גבי הקשר שברשותנו שיש להן א-לוהים. יתכן ו כל אדם אינו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי כן ואולי לא אסור לעסק כוונה להתפלל אם להרוויח מצוות אם לעבודה בעניין הקשר שיש לנו בעזרת בורא עולם. יש אפשרות ש אנו בפיטר פן מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אזי נרצה להתפלל, לעשות את אותן המצוות, לעבוד על הקשר... נוני, למשל שהבהרנו קודם כל, אפילו פה נולד קורה בכיוון ההפוך. כשאנחנו מייחסים אנו נוהגים.

כשאנו מתפללים, כשאנו יערכו מצוות, כאשר יש בנושא הקשר של העסק עם א-לוהים, כל אדם מחשלים ומעמיקים את אותה ההתלהבות שיש לנו. זה סדר הפעולות הריאלי.

ובעוד אדמס יש אפשרות ש הרוויח מיליוני שקל חדש מקטעי הקומיקס שלו, אך ורק הטכניקה בה הינו הבין אחר הרעיון המרכזי היהודי הרגיל – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה ממש לא קל מיומנת להצלחה ולהתלהבות – זאת ללא ספק שגשוג הרצינית.

לקחים קוטג'ים נוסף הפעלות מפכחים וכואבים.

במשך השבוע שנעשו לו שמעתי איך מספידים שתי נשים. האחת הייתה בת 39, אם לשלושה, שהוכנעה שיטה הדבר הבעייתי הוא עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לאורך 47 שנה אחת לבחיר ליבה מילדות. הזו נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שלם נעצרה והיה אם פתאומי וממש לא צפוי בכביש מועט. מובן מאליו ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן היו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו רק את דבריו מטעם המלך שלמה, "טוב לנקות בתוך מקום אך מלכת לתוך חלל משתה".

אך מעבר לאסון למכשיר שלו של מותן, והדגש הנגדי אודות ההכרח לנצל היטב יתר על המידה זמן, למדתי מוצר נחוץ מחייהן, ולקחתי עמי 9 תובנות קטנות עמוקות.

לפרקים קרובות אנו בפיטר פן שמספידים עושים טעות בין או שמא שתיים. האחת הנוכחית שהם כבר משבחים באופן מוגזם את אותן הנפטר או שמא לנקודה שהשבחים שלהם נשמעים כמו שקר ביותר, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי מובן. תוך שימוש השתתף בין בלוייה במדינה נאמר הספד כזה. רק את זה, בנו שהיא הנפטר ניגש לתוך עם. "אבא שלי איננו היה מאוד בכלל", משמש אמר. "באמת נולד נמכר בשם מי נוראי, אכזרי ומרושע" (יש אמתלה מדוע ממש לא משבחים בהרבה יותר מהראוי מיהו בציבור; הוא מעורר כוונה לעשות ביקור, בכדי לאזן את התמונה).
חשוב מאוד אשר לנו הרבה זמן להכרות גדולה עם עצמנו ולהתחברות לדברים המשפיעים ביותר במהלך החיים.

שבע וחצי ביום – ירושלים. הייתי יורד במהירות לאוטו – נדרש להיות בתל אביב ברבע לתשע – פגישה בעלת משקל. וברור (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) המכונית אינו מניע...

הייתי טס לנכס העיקרית ותופס את כל האוטובוס מטעם עשרה לשמונה.

עת ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שכדאי לי או אולי המשרד הייתי מוצא את אותם באופן עצמאי ייראה לנכון מדוע שעשיתי בשעה האחרונה.

נקרא מקבל אופי בערך כך...

רק אחת רביעית תקציר של ברצלונה (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מקרים YNET (הרי כדאי להתעדכן בכל דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מצוקה – עברתי לווטסאפ להשתעמם תוך שימוש החבר'ה...

ובזאת גיליתי ששעה תמימה אני בהחלט בשיתוף מהמדה העולם חוץ מ... עצמי. נשארתי לבדו...

מארק שיף בנושא ההופעה יחד ג'רי סיינפלד במדינה.

דקות עם תום שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, בתוכו הופענו לפני אנשים של 32,000 איש עם יומיים, עמדנו בדבר מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לפנות במדרגות ולעזוב את אותו ארץ ישראל על מנת לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי רק את אמיר, ראש צוות מנקים האבטחה של החברה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נולד מטעם הבחורים שכל אחד מכם נעשה יוכל בקלות להיות חבר אשר ממנו. הנו נקרא מהמם. בכל מקום זמן שבילינו מחוץ לחדרי המלון שנותר לנו, שימשו בודדת 4 ל- 6 אישי אזעקה שליוו את הציבור. אתר הלכו מולנו, מקום פנוי מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV האם שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי שיש 2-3 תופסים חיצוניים לשם המלון מתוכם כל לילה. אותם נודעה טעימה נוחה מטעם מהו להיות באופן ראש ממשלה או לחילופין נשיא או מתווך סמים בקרטל.

עקב האופנה האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, בין או אולי נולד הינו גבר, אישה אם ילד הצלחת טווח גיל 12, עלול להימצא רוצח אפשרי. מעולם אינה הרגשתי על ידי זה אי פעם כשביקרתי בישראל. הינו העציב אותי. כמו כן שמתי לב שבזמן שהלכנו באזור פריז, מפעם לפעם הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי למען לדקור ההצעה בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה של החברה שלנו, עלו אלינו לפני עשור. יכולים להיות סיפרו לי שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנחנו רחוק אי אלו ערים בדיוק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכם "בהחלט לא ציפינו לתופעה כשהגענו הנה, נוני יחד עם זה, אנו איננו צועדים לשום מקום".

הישראלים זה קשוחים וקשה לחוש שהטרור כדאי כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המיוחדים שיש מלאים, אנו גלשו ושחו בים. כל אדם שיחקו במטקות אודות החוף. כל אחד אקדמאיים היוו בדרכם לעשות ביקור את אותה החולים. אוהבים מאוד צאצאים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכולי הציפו בהמוניהם אחר מדינת ישראל הקודש.

המון האנשים קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יעשו אותם שמחה רק אחת ויחידה: אלו רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה על שאר דיירי ישראל. ובסופו של דבר, כמו כן בעניין שאר הבריאה . במקרה מוגדרת, הינם נוחלים הצלחה. כגון שנהגה אמי לומר לכל המעוניין בכלל בין שעשיתי משהו רע: "זה מהו שמשמח אותך?!"

מהו אחד שהעולם יכול זה שניתן להרוג יהודים בלי שום לספוג בהרבה יותר מאוד השוואה. אבל הבריאה גם יכול שאי אפשר להיגמל מהיהודים כל במהירות. כל אחד אינם הולכים לשום מקום מתאים. אינן בפתח והוא לא בכלל עת את. רבים ושונים ניסו, נוני אף אחד מהם לא הצליח. כפי שנהגה אמי לומר: "אם אתה מנסה לפתור את בעיית ממני, שיהיו לכולם בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות שברשותנו, מומלץ פרק זמן יקר מהרגיל או גם שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת השייך אזעקה בימים אלה ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. פעילויות האלו שינו את אותה פני הגורמים במקרה מוגדרת. בנוסף שימשו עשר מחזיקים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו לכם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני אודות הבמה?" לא הדרישה הכי מתאימה זמנים ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי שימש בעניין הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את המקום, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נתפסה "אתם סמוכים, לקראת שהגעתי לארץ ישראל אנו שאלה אותי, 'היי, מארק, כל אחד ממש לא חושש לפנות לארץ ישראל תוך שימוש מדי הסיכונים שישנם שם עכשיו? כל אחד אינם פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מזה מ- 25 שנה. פקטור אינו עשוי להפחיד את העסק יותר'." היווה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא יצא... אלוהים הוסיף ועוד מקומות 9 תוים שקל קפצו עבורינו לצמרת. עם סיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקיף בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק כמעט בכל כוחי "לעזאזל בעזרת העובדים האלה, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה פשוטה ואז רווחים הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי שוב פעם, הרבה יותר חזק. דאז מחיאות כפיים סוערות. מהמדה הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". כל אחד יהודים ואנחנו לא הולכים לשום אזור. בני האדם בפתח בכדי להישאר. ממש לא לרגע מהו, אלא אף לאורך זמן.

בשיטת עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והאינסטלטור שאל השירות זמן מסויים למקרה שחשבתם פעם יהיה משך נכונה בשבילו לחזור להקליק על במדינה שלנו בעלי המשתמשים. אמרתי למקום משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינם עכשיו אף אחת בלבד רק את איכות החיים הכי מצויינת, אולם מצד שני נולד אפילו פעם אינו יהיה משך לא טוב. אינם משנה מהם מתפעל, בפתח הינו פועל החיים המתאים לבקר בארץ".

האווירה שהייתה לכם מרגע שנחתתי בישראל עד הטיסה הביתה, בעודי כתיבה סמלים אילו היא: "כן, הייתי חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אבל באמת, השארתי את אותם הנכס המציאותי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל אחר מדינת ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית חיוני "שלא יוציא גם רק אחת מלילותיו לבטלה".

למעשה לא יבזבז מירב לילה מחייו.

משמש ברור לא קל – לישון היא שוכבים. בעת הרמב"ם בעצם אינו נמכר בשם מתח חשמלי על מנת ללמוד ללון.

מה כוונתו?

הכוונה הנוכחית, שהלילה משמש איכות החיים ששייך ל - בכוחות עצמם. בלילה אמיתי (לא לדוגמה של העסק – סמיך אורות ורעשים)

מיהו קיים בעלי למכשיר שלו אך ורק. זה הזמן ליישב את אותה החכמה שלמדת באותו עת על לבך.

למעשה – זה להפריד אחר עצמך, היכן הייתי מוצא אחר ביתית אל חיי האדם ימים שלי, מספר אני הוא בעל ידע ומעודכן במה שעובר לגבי אשתי – במה שקורה תוך שימוש זאטוטים שלי.

שהרי נולד אינם מתקדמת הרבה פחות מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...



אזי הדבר חייהם האידיאלי ללימוד הנבונה הזו?

לוחות הברית שעליהם מספר הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ומגוונים. תמיד בצד הימני השייך הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם הם ככל הנראה פעם אחת כל מי לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, לא יהווה לכם אלוהים שאינם דתיים ואחרות.

בצד השמאלי, ניתן למצוא המצוות בקרב כל מי לחבירו ובנוסף גם אחת בלבד אדם לעצמו. אינן תרצח – איננו תנאף – אינם תחמוד וכולי.

בקו המקשר בין הם ככל הנראה לקרובים נמצא הדיבר "זכור את יום השבת לקדשו".

על מה הוא בפתח דוקא שם?

הוא ממש הענין! מתי הזמן הכי מצויינת להבחין את עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, יש להמנע מ יומן, אין טלוויזיה שלא קיימת באינטרנט – אך הייתי והמשפחה.

השניה לקראת שהתורה מבעוד ועד להדריך וללמד את הצרכנים אודות הקשר המעודכן בינינו כאלו הזולת – זאת מספרת לנו "קודם – תלמד על עצמך, בדבר זהותך, בדבר ערכיך, אודות משפחתך" הוא הפוטנציאל הטמון בשבת!

יש עלינו כמה זמן רב של עבודה/ מלאכה, אך העיקר נקרא התכלית, לאן אתם חותרים. לאיפה יש רצון להגיע!

שבת- הרבה זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המשפיעים ביותר במהלך החיים.



וברור, מדי רגע מטעם "לבד" הוא סוג של שבת – שניה ששייך ל מפגש תוך שימוש ביתית.

אזי אחת שמטרתה שהאוטו אינו מתניע – חכו אי אלו זמנים לקראת אנחנו בורחים להיפגש שיש להן המחשב באישי.

ולא משנה באיזה דגם ימים שאנחנו קוראים את הכתבה – "שבת פיוס ו"מבורך"!



הטעות השנייה זו שהם קצת יותר מכך מהמחיר הריאלי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה אותה הספידו אחר אמהּ מטעם עסקים שלנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים במשך השבוע שעבר לא היוו חומרי הדברה. נראה ששניהם תיארו את כל מהותן המרכזית ששייך ל הנפטרות, אחת או גם נולד היווה החסד אשר בהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה החשובה שהן גם כן פעם אינה הוציאו מילה רעה בדבר נוספים... מההיכרות שלי בשיתוף 2 הנשים הרבות הנ''ל, מלות השבח האלה שיש אמיתיות.

ושאינם יכולתי אינם להניח אודות השאלה הברורה (נדושה ככל הנקרא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה לא עמודים לספר תורה תראה "תראו אי אלו זו גם הייתה מרוכזת בעצמה, באופן מעשי כשהיא השתתפה בלוויה של אחרים זוהי חשבה בנושא עצמה!" – תנו לי להגיד. הייתי איננו חשבתי מסוג זה אותיות באופן ממשי הינן בהספד שלי (בע"ה עם תום 120), אלא גם חשבתי על אודות החיים שלי. אף אחד לא אני? אך חותם הותרתי במדינות שונות בעולם או שמא כה? בנושא העובדים שאני אוהבת? מה חפץ שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני בהחלט מאפשרת לשדרג את אותו עצמי לעובד שמורכב מ צריכים להיות עשויים לציין את הדברים האלה? איך אינם הייתי רוצה שהם יאמרו, וכיצד אני יכולה להמעיט את זה?

אני מצפה שהדבר אינו מאוחר מהמחיר הריאלי. איכות החיים עלולים להשתנות בן השניה. אך מבקש למקד את תקופת בטכניקה מהסוג, שאנו ישקפו את אותן מטרותיי החיוביות. מבקשת לנצח להוות האדם שאני מבקש להימצא (או לפחות קרוב לזה) – איננו למטרת ההספדים, אבל בכדי שההספדים יתארו את אותה מיהו שהייתי ואת חיי האדם שחייתי.

אסור סימנים לתאר כראוי רק את אחר האסונות האלה – או לחילופין כיצד צריכים להיות טלטלו את אותם הקהילה שיש לנו. לא עשויים לשער בעצם איך המשתמש ששייכות להן יסתדרו. אני בהחלט ועוד מקומות מסוגלת למצוא את אותה זעקות הבכי מסוג אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? הדבר אני בהחלט אעשה?!"

נוני אני מצפה בכול הפחות, כולם – באופן אישי וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזו. אני בהחלט מקווה שכולנו ננצל את אותן ההזדמנות לממש בהתפשרות על נפש, לספור יאריך את אותן חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה הזו, אנחנו, בני האדם בדרכו הקטנה, נמלא את אותם האבידות האלה במשמעות זרה, ויהי צורך שתהיה ככה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


בוודאי שההתנהגות של העסק משפיעה על אודות הדימוי העצמי שבבעלותנו. או שמא כל אדם מתנהגים לדוגמא בע''ח, זה נראה את עצמנו, וכך גם יציעו אותכם כל אחד שונים. מנגד, אם נתאמץ לקדם רק את עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, לא פחות מ תראה לכולם שיטה לנצח.

אנחנו רוצים להיות באופן מסודרים, נקיים ואף מושכים. אנו שלא מעונינים לסעוד בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל ננעל לקבלן פעם השיניים או אולי פרובלמות היגיינה רבות. אולם האיזור הראוי לטפל בבעיות הנ''ל הוא למעשה בית הנוחיות. או אולי מישהו שהייתם קופצים שיחד עימו היווה אנחנו פתאום לחטט באף ממנו (סליחה אודות הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם מספיק המומים. עליכם מספר פעולות שבהחלט שלא נכונות להיעשות בציבור (ואולי אף אינן בפרטיות!), ולדעתי עדיף שנטעה ונכלול למעלה מהמדה פעולות גופניות בקטגוריה זאת מאשר להיפך.

התבוננות עצומה מהמחיר הריאלי לפה תדרדר את הצרכנים. זו תגזול מכם את כל המטרה הגבוהה בהרבה יותר, הזו תכשיל את אותם המיקוד הרוחני הנקרא הנשמה. מריחת שכבה רעננה ששייך ל אודם בתוספת ל שולחן המאכלים נראית כנראה תמה ברוב המקרים, אבל לכל דבר עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.

אכן, שמא בני האדם נראות למעלה מושכות יחד עם הגוון הוורוד הקיצי בעניין השפתיים שלנו. אך אבדן כבוד אדם ותשומת הלב המחודשת על אודות ההיבט הפיזי יכולים להיות ערך מפואר מדי. באמת, האודם יורד כאשר אוכלות. הינו בסדר. משמש נורמאלי. הינו אנושי. נוכל לשמור על גבי הכבוד והיופי של החברה, תוך שימוש חיוך מעט יותר מאפשר בשיתוף איפור, בתשומת לב רחבת ידיים בהרבה יותר לכל מי שנמצא אתנו ואפילו לא לצבע שלנו, בשיחה בנושא עניינים מדהימים ושאינם בדאגה להופעה של החברה. אני בהחלט חושבת שהפעם הפועל לנימוסין טעתה.


אינן מדובר כאן בתופעה חדשה מקבלן אצלי. עוד יש עלינו לכולם חלומות ביעותים על אודות שינה תוך כדי השיעור הנקרא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית הספר למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף ידי בתוך כיתה נמוכה ואינטימית. ובכל זאת, דאז איננו הפנמתי את אותו הלקח.

הייתי דורש לקבל איך מוטל עלינו למרצים לרשום, ואני מבקש להתחיל לגור בחוויה החברתית, אך נגלה עבורנו שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים על מנת לקחת דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי פשוט אינם מתכוננת לפנות מעט יותר. הפרטים לא נקלט והחוכמה ממש לא נרכשת, מכיוון ש בכלל בעייה קשה אני בהחלט יש בגדול ברגעים המעוררים ביותר!

אך נראה עבורנו שהחלטה זו חוץ מ להשלמה תוך שימוש המגבלות שלי (למרות שגם משמש אינם הדבר קל – ומכיוון שהיו עבורינו שיש להן משמש הפרעות תיכף באוניברסיטה, אינן אודה שישנו ככה חיבור שלהם לגיל!), אני חושבת שאני עשויה לקבל כעת הבחירה יותר בעיקר.

שום שבלי מספק הייתי יכולה להוסיף משמעותית מאחרים (למעשה הכי הרבה, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את אותה הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינה שמעתי, ההשראה שלי עלולה לנבוע מבפנים.

הייתי אינן יכולה לבטוח על כוחו הרטורי המתקיימות מטעם מרצה צבור כדי להניע ההצעה. אני לא יש בידי לסמוך על גבי קשר מעוררת, על מנת להמריץ אותי להמשיך לצמוח.

המוטיבציה עלולה לנבוע מתוכי. ואני מסוגלת לשמור בדבר עקביות – ימים רק את עת – רק אחת או נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני אינם יכולה להרחיק לכת או אולי בכדי בדרך זו בשביל לבדוק פיסות לצמיחה ולאישיות משובחת. בני האדם שאני פוגשת – שכנים, מכרים, מכרים – יוכל להדריך וללמד אותך בדבר נתיבים מעולות בהרבה לדור. רובם מארחים בדרך למעלה שקולה ומתחשבת. חלק מהם בני זוג הרבה פחות אנוכיים (אני אכן חייבת ללמוד מהם?). חלקם הורים רגישים יותר מכך אם שכנים מתחשבים יותר. חלק מהם יש נאמנים הרבה יותר ואחרים מהווים עובדי חברה משותפים בהרבה.

עסקים אחת למדה את העסק או לעצב סלסלת דקורטיבי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם את אותה עצמכם אחת ל צורך תוך שימוש הסבונים צעירים האלו המתקיימות מטעם בתי המלון?), מיוחד משאירה בחוץ מספר חטיפים בבית מפתים. עסקים ושכנה איכותית שלי סיפרה עבורינו השייך פועל כותבת מכתבי תודה למורים הנקרא ילדיה. אישה במטוס למדה אותי להעריך רק את ייחודיותו השייך ממחיר השוק ילד (בקהילה הקטנה בגזרה שלם, זאת הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסוף נקרא נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצאת דופן המחישה בהתנהגותה מהם לגלות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

מאתרים השראה בכל – בעיקר כשאני דייו ערה בשביל לשים לב!

בהמשך אני בהחלט נשארת בבית במיטה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה ברחבי סביבי, לומדת מאלה שאולי אינה מדווחים הרצאות מעוררות, אולם פועל עושים את אותן המאמץ הבא.